אנו מצווים להתענות ביום כיפור. לא אוכלים, לא שותים, לא מתרחצים. לכאורה יום קשה ועצוב. אותם עינויים יש בט’ באב, היום הכי עצוב בלוח שנה שלנו למעט ימי הזיכרון המודרניים. מצד שני, בט’ באב מכסים את הכל בשחור וביום כיפור בלבן, אז הם גם ימים הפוכים. כך שאם ט’ באב הוא יום עצוב, כנראה שיום כיפור הוא יום שמח.
אולי אתם גם מכירים את המשנה
“אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו….”
שוב, יום כיפור מוזכר כיום טוב, יום של שמחה, מקביל לט”ו באב, יום האהבה. בנות יצאו במחול כדי לחפש חתן. היש דבר יותר משמח מזה?
אז גם ביום כיפור יש סוג של שמחה, למרות האופי הרציני של היום.