השיר הזה ממשיך לתוך הפזמון “נע ונד, שוב גורשתי מגן עדן”. בשיר אני מספרת על מקומות בהם הרגשתי בבית, אך נאלצתי לעזוב כי פתאום הם הפכו למקומות בהם לא יכולתי להיות. אבל יכולתי לכתוב אותן מילים עם ההמשך “ברחתי מגיהנום” על מקומות אחרים, בהם אף פעם לא היה לי טוב וחיכיתי להזדמנות לעזוב.
בגיל 17 עזבתי את הבית. לא ניתקתי קשר עם המשפחה, אבל היחסים נשארו מתוחים. כשאני מנסה להסביר מה קשה לי, כמה קשה לי, אף אחד לא מסוגל להבין. לא כי לאחרים יש בעיה בהבנה, אלא כי יש דברים שאי אפשר להסביר או להבין.