המשפטים בתמונה למעלה מוכרים לכם? כולם מעידים על תפיסת עולם של טוב ולא טוב, נכון ולא נכון, יפה ומכוער. זאת תפיסה רווחת שהורסת יצירתיות. תלמידי בתי ספר נבחנים ולכל שאלה ותרגיל יש תשובה אחת נכונה. בסוף מקבלים ניקוד לפי מספר התשובות הנכונות. משם הילדים יודעים אם הם מוצלחים או לא, מקבלים או מאבדים ביטחון, ובהמשך מחליטים אם כדאי בכלל להתאמץ.
בעולם כזה יש שני מסלולים. בהתחלה, כולם מנסים, אבל לא כולם מצליחים, וכאן נקבע הדימוי העצמי שממנו נגזרת ההתנהגות בהמשך.
לפעמים יש באמת צורך למדוד, ויש תחומים בהם התשובה הנכונה ברורה. אבל מה קורה אצלכם בבית? האם אתם גם מודדים ומתעקשים על דרך אחת נכונה? האם מי שטועה מרגיש כישלון? רוצים לשמוע דרך להעלאת ביטחון עצמי?
בואו נראה מה קורה בתחומים בהם אין תשובה אחת נכונה, הכל נכון, כך שלמעשה אין טעויות. ברגע שהורדנו את האפשרות לטעות הורדנו גם את מסלול הכישלון. שימו לב שכאשר אין שחור-לבן לא רק שאין כישלון, יש גם דרגות של הצלחה. לכן גם בתוך הנכון והטוב תמיד יש מקום להשתפר ולמה לשאוף.
ברור שבמצב כזה ביטחון עצמי יכול רק לעלות, יש שאיפה לעוד וגם תחושה שזה אפשרי. אבל איפה יש עולם כזה?
אציע לכם מקום אחד – באמנויות כמו מוסיקה, ריקוד, ציור, תיאטרון וכד’ שמבוססים על יצירתיות ולא עובדות מוחלטות. אמנם יש הנחיות, אבל יחד עם זאת כל כך הרבה מקום לחופש ואלתור. בפוסט אחר הבאתי אמירה מוכרת בין מוסיקאים “כשמנגנים לא נכון זאת טעות, כשמנגנים לא נכון עם ביטחון זאת אינטרפרטציה”. האמירה הזאת אומרת הכל – טעויות לא מורידות את הביטחון, ביטחון מוריד את הטעויות. גם כאן כתבתי על איך הלגיטימציה ליצירה חופשית פותח עולמות.
לא במקרה נושא היצירתיות מופיע הרבה בבלוג שלי. הוא נוכח גם בעבודה וגם בחיים שלי, ובעצם מבטא את מי שאני. גילוי החופש בנגינה, האלתור, ההלחנה ללא חוקים נוקשים, לימד אותי גם בחיים להתגמש וגם להאמין בעצמי. לכן אני ממשיכה ליישם את זה גם בסדנאות ובכל דבר שאני עושה.
כי אין גבול ליצירתיות.