במשך שנים ניגנתי פסנתר בבתי מלון. בערב הייתי מתלבשת יפה ונוסעת מירוחם לים המלח, באר שבע או מצפה רמון. התיישבתי ליד פסנתר וניגנתי במשך כמה שעות. ניגנתי הכל – עברית ולועזית, ישן וחדש, להיטים גדולים וקטנים, שירים מסרטים ומחזות זמר – כל מה שהקהל אהב לשמוע. במהלך היום הייתי מתאמנת בבית על שירים חדשים לרפרטואר. הקהל היה מגוון וכך הייתה ההופעה.
מאז תחילת המלחמה לא חזרתי, למעט נגינה בהתנדבות למשפחות שפונו לבתי מלון. אני עדיין פתוחה להצעות.
בינתיים קיבלתי הצעה אחרת, פחות נוצצת אבל יותר משמעותית. התחלתי לנגן במעון טללים בדימונה – מעון למבוגרים עם מוגבלות שכלית. עכשיו אני קמה בבוקר, מתלבשת רגיל, נוסעת לדימונה ומסתובבת בין ביתנים עם אורגנית וכלי הקשה.
הקהל כאן מגוון בעיקר ברמת תפקוד, והאתגרים הם שונים. יש כאלה שמסוגלים לדבר ולשיר איתי, אחרים מוחאים כפיים או מחייכים, ויש כאלה שבכלל לא מגיבים. אני מאמינה ובטוחה שהמוסיקה נוגעת בכולם, גם מי שלא יודע להראות את זה.
גם כאן אני מנגנת מגוון רחב לפי בקשות הקהל. זוהר ארגוב, עפרה חזה, נעמי שמר, אריק איינשטיין, שלומי שבת, להקות צבאיות, שירי חלוצים מקום המדינה. אני משתדלת לקבל כל בקשה, זה משמח ומרגיע אותם.
למה כדאי לעבוד עם אוכלוסיה מאתגרת?
החזון
החזון שלי הוא להביא את המוסיקה על כל סגולותיה לכל העולם, במיוחד למי שלא יקבל אותה ממקום אחר.
ההרגשה
להיכנס לחדר ומיד לראות חיוכים ולקבל חיבוקים. ולצאת בסוף היום עם חיוך ותחושה שעשיתי משהו חשוב היום.
הודיה
חשיפה לאוכלוסיה מאותגרת גורמת לנו להעריך את הדברים הקטנים – ללכת, לדבר, להיות עצמאים. להגיד תודה לה’ שנולדו לי ילדים ונכדים בריאים, ושנפל בחלקי לעשות מצווה ולהתפרנס מזה.
פרנסה
גם את זה מותר להגיד. משרה קבועה בעבודה שאני הכי אוהבת לעשות.
פשוט? לא. שווה כל רגע? כן.
! Worth every minute indeed, Kara
Totally. It feels great.