כן, אני זקנה. כשהתחלתי את הקריירה כמוסיקאית לא היה אינטרנט, אפילו המחשב היה עדיין דבר חדש. וכדי להצליח כמוסיקאי היית צריך לדעת לנגן ו/או לשיר.
במקום להיות עסוקים בלייקים וטיקטוק, היינו עסוקים בלעשות מוסיקה. היו למעשה שתי דרכים לעשות כסף ממוסיקה ולהתפרסם – להופיע ולמכור תקליטים. מי הצליח גם הגיע לרדיו.
רואים את התמונה למעלה? זה התקליט הראשון שהוצאתי, עם להקה בארה”ב בשנת 1985. כן, תקליט, ככה היינו קונים מוסיקה. והקלטנו את כולו באולפן אנלוגי וכלי נגינה אמיתיים. בעל האולפן השתמש במחשב רק כדי להוציא קבלות. ואנשים שרצו לשמוע אותנו בבית או פשוט לתמוך בנו קנו את התקליט, נדמה לי ב $1.
או הלך לפיצרייה המקומית ושם מטבע בדבר שנקרא ג’וקבוקס (ראו תמונה כאן). לא, זה לא קשור למקק, זאת מכונה עם הרבה תקליטים כאלה, מהם אפשר לבחור שיר להשמיע.
איך זה השפיע על מוסיקאים?
קודם כל על האיכות. לא סתם מתגעגעים למוסיקה מהמאה שעברה. הכל היה חי, אמיתי, מהלב. כתבנו שירים במקום ביטים, למדנו לנגן ולא לתכנת. בלהקה עיבדנו את השירים ביחד והייתה הפריה הדדית. היו טעויות, זה לא היה מדויק, ובזה היה הקסם. היום מדברים על סימפול ו-AI ושכבר לא צריך לדעת לנגן כדי להיות מוסיקאי. בעיני זה לא דבר טוב.
מוסיקה לא הייתה חינם. כאמור קנינו תקליטים והלכנו להופעות. היה רדיו, אבל כמו היום עם פלייליסט שלא קבעת ופרסומות. כן, היינו לפעמים מקליטים מהרדיו, אבל שדרנים נהגו לדבר על השיר כדי שלא נצליח להקליט שירים שלמים.
מי שהחליט להיות מוסיקאי מקצועי ידע שזאת דרך ארוכה וקשה. שעות של חזרות ביום והופעות אל תוך הלילה. לא היה דבר כזה “ויראלי”, היה ברור שייקח זמן, הרבה זמן ומאמץ, כדי להגיע למצעד פזמונים או למלא אולמות גדולים, אם זה בכלל יקרה. במצב הזה גם היה סינון טבעי – רק מי שבאמת חי ונושם את המוסיקה והיה מוכן להקריב היה בוחר בדרך הזאת.
לא הכל אבוד
כמו בכל דבר, לטכנולוגיה של היום יש גם יתרונות. הקמתי אולפן ביתי בסכום סביר, כך שאני יכולה להקליט את כל היצירות שלי בעצמי, גם להפיץ אותם באינטרנט ולהגיע לכל העולם. אבל אני מנגנת ומשקיעה בנגינה שלי, עדיין מול פסנתר אמיתי. וכך אני מעדיפה להופיע. בכלל התחלתי להקים את האולפן בשנים שהלחנתי להפקות תיאטרון וליוויתי, ופתאום התחילו לבקש פלייבקים. זה יותר זול ונוח, אבל שום דבר לא יחליף נגינה חיה.
האפשרויות האלה, להחליף כישרון בטכנולוגיה, נותנת בחירה בידינו. אנחנו יכולים להחליט שאנחנו נשענים על הטכנולוגיה ומזניחים את הכישרון, או להמשיך להתאמן ולפתח את הצד המוסיקלי. כמה זמן אנחנו ברשתות חברתיות וכמה זמן בחזרות או באולפן. אנחנו גם יכולים להחליט אם נחפש מוסיקה שיוצאת מהלב או מהמחשב.
במה אתם בוחרים?