לפעמים צריך לצאת ולהסתובב ברחבי הארץ כדי לפגוש עוד אנשים בתחום, לקבל השראה וללמוד.
התחלתי את המסע יום שני בערב, במפגש סיכום של משתתפי “עושים נפשות“, פסטיבל שכתבתי עליו בפוסט קודם. כן, נסעתי עד לירושלים, והיה שווה. קבוצה מדהימה, של אנשים שעברו הרבה בחיים ומספרים את סיפוריהם דרך האמנות. מוסיקאים, שחקנים, סופרים, ציירים ועוד מקבלים ונותנים תמיכה ועידוד אחד לשני. רציתי להמשיך את הקשר, ליצור עוד שיתופי פעולה, וכן, לחפש עוד מקומות בהם אוכל לספר את הסיפור שלי. המשיכו לעקוב.
ואחרי כמה שעות שינה במרכז הארץ, חזרתי לירושלים. תודה לאגף תרבות ואמנויות בעיריית ירושלים שהזמינה אותנו ל”קן לאמנים” במוזיאון ישראל , יום שלם של מפגשים, הרצאות והופעות.
פתחנו את היום, אחרי הברכות הסטנדרטיות, עם הרצאה של אלעד רובינשטיין, “להיות הבמאי של חייך” שגרמה לנו לחשוב על מה אנחנו רוצים, כמה אנחנו רוצים את הזה ומה צריך לעשות כדי להגיע לשם.
בשלב הבא הייתה לנו בחירה בין כמה סדנאות, כל אחת מהיבט אחר של האמנות. לאור המעורבות שלי ב”עושים נפשות” והרצון להפיץ מופע עם מסרים חברתיים, בחרתי לשמוע את שרי גולן מהמשולש לאמנות על יצירה בזירה החברתית. סיפור מדהים ומעצים על אישה עם האומץ לספר את סיפורה האישית ולהילחם כדי לשנות חוקים. לא הייתי היחידה לגשת אליה בסוף, להגיד לה כמה אני מעריצה אותה ולתת/לקבל חיבוק.
משם לארוחת צהרים ועוד קצת מינגלינג.
שמענו גם את נעם חורב, שסיפר בהרבה הומור על החיים שלו ומה הביא אותו לכתוב שירים. הזדהיתי עם הסיפור – ילד שנחשב קצת “שונה”, אפילו “מקולקל” לדבריו, ומצא מפלט בכתיבה. להרבה אמנים סיפור דומה, כל אחד והמפלט שלו. שמענו גם סיפורים משעשעים על הדרך שהוא עבר מצעיר אלמוני לכתיבת להיטים.
ואז הגיע התור שלי לעלות לבמה ב-TED מהיר לאמנים. 5 דקות של תהילה על הבמה במוזיאון ישראל, עם פסנתר כנף, מול מאות אמנים. חשבתי שתהיה הרבה תחרות כדי לזכות ב-5 דקות האלה, אבל מסתבר שלא. איך אפשר לוותר על הזדמנות כזאת? בהרשמה אני כבר הצעתי מופע אימפרוביזציה – פשוט להתיישב ליד הפסנתר ולנגן. בנוסף, קיבלתי בקשה לילה לפני ללוות זמר מוכשר בשם אורן לוי בשיר מקורי. לא הכרתי את השיר וכאמור לא הייתי בבית כדי להתאמן עם פסנתר, אבל ברור שהסכמתי. בלחץ לפני ההופעה ובזמן הקצר שאפשרו לנו, הספקתי לרשום אקורדים ולהרגיע את אורן. מוזמנים לשמוע ולהגיב.
ולקינוח, שמענו הופעה מדהימה של מארק אליהו, מאסטר קמנצ’ה. בין יצירות הוא סיפר איך בכלל הגיע לכלי הזה, איך הסתובב בכל העולם ללמוד מהמאסטרים, עד שהוא בעצמו זכה בתואר הזה. כמו כולם הקשבתי מוקסמת, גם מהכישרון האדיר וגם מהעובדה שחצי שעה לפני כן הופעתי על אותה במה.
תמיד יש למה לשאוף.