הקרב על התווים

בעבר היו דיונים בקבוצת מורים למוסיקה – שיעור מוחות על כמה קריאת תווים היא הכרחית ללימוד נגינה, לכן חשבתי שהמאמר יעניין אותם. לא התכוונתי לשלול לגמרי קריאת תווים, לדעתי זאת יכולת שימושית, רק להראות שאפשר אחרת כפי שטענתי בעבר.

באופן לא מפתיע, החלוקה בין חובה או לא הייתה בעיקר קשורה לסוג המוסיקה בו המורים מתמחים. מי שמנגן ומלמד קלאסי בד”כ יטען שאי אפשר לנגן בלי תווים, ולמוסיקה קלאסית זה באמת הכרחי. אלה שמלמדים ג’אז ומוסיקה קלה העידו שאפשר ויש לזה אפילו יתרונות.

הטענות העיקריות לשיפוטכם:

• “תווים מראים איזה תו מתנגן ומתי, וזה בערך 80% מהעבודה.”
•  “שירים אפשר אולי להמציא רק משמיעה. סימפוניות ואופרות קצת יותר קשה.”
• “רובנו לא עונים ולא יענו על ההגדרה “עילוי”, ולכן נראה לי רעיון פחות מוצלח לוותר על כלים שעוזרים לנו להבין/להסביר/להמציא משהו בצורה ברורה יותר.”
• הביטלס היו תלויים בג’ורג’ מרטין, שכנראה כן ידע תווים.
• “לא צריך לדעת לקרוא תווים לא כדי לנגן, לא כדי להלחין, לא כדי להצליח במוזיקה, לא כדי להתפרנס ממוסיקה, לא כדי להעביר את המוזיקה למוזיקאים אחרים, לא כדי לשמר את המוזיקה וגם לא כדי ללמוד מוזיקה.”
• “בעיני זה מתחיל ונגמר בסגנון, במוזיקה קלה, כלומר רוק, ג’אז וכו הנגן זקוק ליכולת של לנגן משמיעה, יהיה נחמד גם אם ידע לקרוא תווים. במוזיקה קלאסית הנגן זקוק ליכולת של קריאת תווים, יהיה נחמד גם ינגן משמיעה.”
• “אפשר לעשות המון גם בלי זה. תלמידים שזה מייצר אצלם אנטגוניזם, או שפשוט יש להם קושי עם זה, תמיד עדיף להתחיל בלי, לתת להם לבנות את המוטיבציה הפנימית ואז לנסות לאט לאט להכניס את זה בסבלנות.”