לפני כך וכך שנים, כבר לא זוכרת כמה, פנו אליי מבית גיל הזהב כאן בירוחם, שאז בדיוק הוקם במבנה חדש, וביקשו שאבוא לנגן שם. פעם בשבוע, שירה בציבור, לעשות להם קצת שמח. אבל מה, אין להם תקציב.
לפני כמה חודשים כתבתי פוסט על הדילמה לגבי עבודה בהתנדבות – כמה, מתי, איפה? מתי זה מוצדק ומתי זה ניצול או חוסר הערכה? האם הנכונות לנגן בחינם פוגע במוניטין שלי כמוסיקאית מקצועית, או מקדם אותי?
הסכמתי לנגן בהתנדבות בגלל שתי סיבות:
- אני מנגנת סה”כ שעה בשבוע, וזאת לא ממש הופעה. הסכום שהייתי יכולה לבקש עבור זה הוא לא גדול, לעומת התחושה שאני תורמת משהו לרווחת הקשישים.
- אני יודעת שגם אם היו מוצאים תקציב, בשלב מסוים הוא היה נגמר, והיו צריכים לפטר אותי. מפני שבכל מקרה לא משלמים לי אני יכולה להמשיך ללא קשר לתקציבים.
ואני כל כך אוהבת להגיע לשם. יש אווירה טובה והם תמיד מעריכים ומפרגנים. בשבילי זה כמו תרפיה, לנגן ולשיר בכיף ולהרגיש טוב.
ולמה זה חשוב?
כתבתי בעבר על חשיבות המוסיקה בגיל מבוגר ובכלל. אנחנו יודעים איך מוסיקה גורמת לנו להרגיש, אבל האם ידעתם כמה היא משפיעה על הבריאות שלנו (לטובה)?יש לה השפעה ישירה על המוח ואף על תאים בגוף וכך היא מעלה מצב רוח, משחררת, מחזקת את מערכת החיסון וגם את הזיכרון.
וחשוב במיוחד לחזק את הזיכרון בגיל מבוגר, לחולי אלצהיימר ולאלה שפשוט מתחילים לשכוח. במועדון גיל הזהב אני פוגשת אנשים שלא זוכרים כמה נכדים יש להם, אבל כן זוכרים את השירים ששרו לפני עשרות שנים. ולעומת הופעות אחרות שלי, שם אני משתדלת לגוון ולהוסיף שירים חדשים, כאן הם רוצים ואפילו צריכים לשיר אותם שירים כל שבוע.
ומה הם אוהבים לשמוע? אני מגיעה בשנים האחרונות בימי חמישי. אנחנו מתחילים עם שירי שבת ואישה אחת מדליקה נרות, ממש כמו אמא שבת. לא מעט נשים במועדון עבדו פעם בגני ילדים, לכן הם אוהבים במיוחד שירי ילדים. לפני כל חג אנחנו שרים שירי חגים. בעיקר שירים קצביים ושמחים, אבל הם גם מוחאים כפיים ל”ירושלים של זהב”.
בתקופת הקורונה מועדון גיל הזהב היה סגור. חיברתי פלייליסטים ביוטוב ושלחתי להם. כדי שימשיכו לשיר גם כשאני לא יכולה לפגוש אותם. תנסו את זה בבית.