כתבתי בעבר על ג’אם סשן, מה עושים (מנגנים חופשי) ומי מגיע (כולם). אבל לרוב מגיעים בעיקר מבוגרים, לפעמים כמה נערים. האווירה לא תמיד מתאימה לילדים – אלכוהול, שעות מאוחרות- אבל הנגינה בהחלט כן! לכן יזמתי במוסקט, הבית של הג’אם הירוחמי, עוד אחד אחה”צ לילדים.
ולמה זה כל כך חשוב? כי אני מאמינה, והניסיון מוכיח, שילדים צריכים להתחיל לנגן מגיל צעיר. לא ללמוד תווים, לחוות את הנגינה. ועבורם זאת באמת חוויה. הם מתלהבים מכל כלי וכל צליל ולא מתביישים מטעויות. בג’אם שלנו אנחנו לפעמים מתלבטים מה לנגן, ילדים פשוט מנגנים. מי שלמד שיר או שניים ינגן אותו, מי שלא ימציא משהו.
איך עושים את זה?
בהתחלה שאלו אותי אם זה בכלל אפשרי. האם לילדים יש את היכולת לנגן בלי תווים ובלי להתאמן? התשובה היא כן, הרבה יותר ממבוגרים. הם אוהבים לאלתר ולהמציא. לפעמים אני נותנת להם תפקידים פשוטים ומלווה אותם. כך יוצא משהו יפה בלי שהם צריכים לדעת הרבה. יש כאלה שמביאים כלי נגינה משלהם ומנגנים את מה שהם יודעים, אחרים מצטרפים בתופים ואני עוזרת להם לשמור על הקצב.
יש לנו שתי אורגניות, אחת גדולה ואחת קטנה. ילדים אוהבים אותן כי קל לנגן בהן והן עושות צלילים מגניבים. השבוע עשינו תורים של 5 דקות עם טיימר לאורגנית הגדולה, כי חשוב לתת לכולם. יש גם דרבוקות, מספיק לכולם. ראיתי, וגם ההורים ראו, איך ילדים ללא רקע מוסיקלי מצליחים לנגן מנגינה ולתופף בקצב. והם כל כך נהנים, וכל כך גאים בעצמם. ולפעמים אני מוסיפה גם סדנת כלי נגינה.
כך נותנים לילדים חוויה מוסיקלית חיובית. הם לומדים שכל אחד יכול לנגן, שאין נכון ולא נכון, וגם לכבד אחד את השני. רוב הילדים האלה לא יגדלו להיות מוסיקאים מקצועיים, אבל הרבה מהם ימשיכו לנגן. הם מרוויחים תחביב שמאפשר להם להתבטא, יחד עם עוד הרבה יתרונות. גם ההורים נהנים. הם מגלים כמה הילדים מוכשרים ורואים את החיוך על פניהם. ואני הכי נהנית מזה שיזמתי פרויקט כל כך מיוחד.
אם אתם באזור תעקבו לראות מתי נפגשים פעם הבאה. מזג אוויר (אנחנו מנגנים בחוץ) ובידודים קצת מסבכים את העניין. ואם לא, תנסו גם אצלכם. זה באמת לא דורש הרבה, רק כמה כלי נגינה וסבלנות, ואשמח לעזור.