לרוב אני כותבת שירים ויצירות ליד הפסנתר, ומקליט אותם באולפן. מדי פעם מלחינה באולפן ואחר-כך עוברת לנגן בפסנתר.
יצא לכם לשמוע הופעה של מוסיקאי שאתם מכירים מהקלטות? זה נשמע אחרת. על הבמה יש קסם ואנרגיה שלא עוברים בהקלטות. ובאולפן אפשר ליצור עיבודים שלא עוברים לבמה. כשאני מתחילה להקליט אני מרגישה שצריך להוסיף עוד כלים. לא רק כי אני יכולה, כי הצלילים והרגש של פסנתר לבד לא עוברים שם. אני גם יכולה לשמוע את השיר באמת – אולי הטמפו לא נכון, מרגישה שמשהו חסר במבנה של השיר.
חוויית הניסוי באולפן לפעמים גם עוברת לבמה. מעברים שהוספתי ומקצבים שונים, מקבלים עכשיו עיבוד חדש לפסנתר וגרסת הלייב משתפרת. הפוקוס על כל תפקיד בנפרד מדייק את הכל. אני אומנם מאלתרת גם בהקלטות, אבל ברגע שזה מוקלט זה כבר לא ישתנה בכל השמעה. על הבמה שני ביצועים אף פעם לא יהיו זהים.
לפני ואחרי הקלטה - מצאו את ההבדלים
את המנגינה כתבתי במקור בפסנתר. באולפן הפכתי אותה ליצירה שלמה, כאשר הסולו עובר בין כלים. הוספתי גם סרטון שמוסיף לרגש שרציתי להביע.
אח”כ חזרתי לפסנתר. זאת גרסה ראשונית. בה אני מנסה ליצור את הקצב רק בפסנתר. יש לי רק שתי ידיים, אני צריכה לבחור איזה תפקידים כדאי לנגן ועל מה לוותר.
וזאת אחת הסיבות שכאשר התחלתי לעבוד על מופע אינסטרומנטלי חדש, לקחתי נגן נוסף. המשיכו לעקוב.
אני מקליטה את כל השירים מתוך המופע “עולים לשוליים” כדי שתוכלו לקחת את המוסיקה הביתה. במופע השירים הם חלק מסיפור. באולפן כל שיר צריך לעמוד לבד, לרגש את הקהל ללא הסברים. כאן יש שתי גרסאות לייב – אחת מתוך מופע השקה, לפני תחילת ההקלטות. השנייה אחת אחרי שהקלטתי אותו והרגשתי שמשהו חסר.
אני ממליצה לכל מוסיקאי להיכנס לאולפן מדי פעם. לא רק שתוכלו להפיץ את המוסיקה שלכם, גם תפתחו את היצירה.