כמו רובכם, גם אני קיבלתי את החיובי השלילי וביליתי שבוע בבידוד. חוויה לא נעימה שנותנת הרבה זמן למחשבות וחיפוש אחרי דרכים להעביר את הזמן. שירים אהובים ומנגינות מרגיעות עזרו לי לשפר את מצב הרוח וגרמו לי להרגיש פחות בודדה. כמובן זה לא היה חריג בשבילי, גם עכשיו בזמן הכתיבה יש לי מוסיקה ברקע. אך כאשר נסגרתי בתוך חדר פיתחתי תחביב חדש וזמני. ראיתי שתי סדרות שלמות בנטפליקס. נכון, לא המצאתי את הבינג’, רק חוויתי אותו בפעם הראשונה. ואחרי כל כך הרבה שעות של צפייה, כמי שמוסיקה מלווה את כל החיים שלי, התחלתי לשים לב למוסיקה שמתלווה לכל סצנה.
כשאנשים רגילים, כאלה שלא עובדים בתחום, יושבים ככה מול נטפליקס, אפילו בבינג’, הם בדרך כלל לא מודעים למוסיקה שמתנגנת ברקע. המוסיקה הזאת לא אקראית – היא נבחרת בקפידה כדי לעורר בצופים בדיוק את הרגש המתאים באותו רגע.
כשאתם מקשיבים למוסיקה, סביר להניח שאתם בוחרים מוסיקה שישרה עליכם הרגשה טובה – שמחה, רוגע, מרץ, נוסטלגיה. גם כשבא לכם משהו עצוב עדיין תבחרו לשמוע משהו נעים לאוזן. אבל כשמלחינים מוסיקה לסרט לפעמים אנחנו צריכים לגרום לרגשות אחרים – מתח, פחד, אי וודאות, קושי. כמו שמוסיקה יכולה להיות התרופה הכי טובה להתמודד עם רגשות אלה במציאות, היא יכולה גם להעצים אותם כדי לשאוב אותנו לתוך הסרט. וכך אנחנו ממשיכים מפרק לפרק לבינג’.
יש כללים להלחנה כזאת. צלילים נמוכים מגבירים פחד, קצב מהיר יוצר מתח, דיסוננס גם נותן תחושה של איום. קורים גם דברים טובים בסרטים, ויש גם צלילים, הרמוניות ומקצבים שיוצרים תחושות של אהבה, צחוק, שמחה וחופש. אתם לא צריכים להבין במוסיקה או להיות מודעת אליה כדי שהיא תשפיע עליכם. מי שצריך להבין הם אנחנו, היוצרים.
דוגמה משעשעת
בואו נעשה ניסוי. השתיקו את הרמקולים ותראו את הסרטון הבא. מה לדעתכם עומד לקרות?
עכשיו תפעילו את הרמקולים ותראו שוב. מה קורה עכשיו?
זאת אמנם דוגמה הומוריסטית, אבל מדגימה יפה את ההשפעה של הפסקול.
בכתוביות המיועדות לכבדי שמיעה לפעמים רושמים גם צלילים וסוגי מוסיקה שנשמעים ברקע. קשה לי להגיד כמה זה עוזר לצופים להרגיש את מה שהצלילים האלה מביעים, אבל זה בהחלט מראה מודעות לחשיבותם.
בתקווה שתמשיכו ליהנות מטלוויזיה וסרטים, ושהמודעות הזאת רק תגביר את הנאתכם. ראו הזהרתם – זה ממכר, ובנטפליקס בונים על זה.