יום חמישי – היום שאני אהבתי, עד שמשבר הקורונה סגר את הכל. בבוקר ניגנתי במרכז יום לגיל הזהב. ובערב – סדנת מקורוק, שילוב של לימוד, כתיבה, הלחנה ונגינה, אח”כ לג’אם במוסקט.
המשימה הראשונה בסדנה הייתה לכתוב “טיוטה של מקום”. כשהגעתי אח”כ לג’אם היה ברור לי על מה אכתוב. ובתקווה לחזרה מהירה לערבים המיוחדים האלה, מקדישה את השיר לשי וכל הקבוצה המיוחדת הזאת.
[…] שמשתתפת בג'אמים מהימים שהייתי צריכה תעודה מזויפת כדי להיכנס, היה ברור […]
[…] שכתבתי "טיוטה של מקום" על הג'אם סשן השבועי, תיארתי מוסיקה כ"שפה שכולם […]